בארבע ידיים                                   אֵיזֶה יָדַיִם קָרוֹת יֵשׁ לָךְ אַתְּ מְנַסָּה לְחַמֵם אֶת יָדַי הַקְּפוּצוֹת אֲבָל הַפַּחַד מְסָרֵב לְהִמַּס. אִשָּׁה צְרִיכָה לִשְׁמֹר עַל יָדַיִם חֲלָקוֹת אַתְּ לוֹקַחַת עוֹד קְרֶם וּמְשַׁפְשֶׁפֶת מְחַכָּה שֶׁיֵּצְאוּ הַשֵּׁדִים מֵהַמְּנוֹרָה הַכְּבוּיָה. מַבָּט מֵבִין חוֹלֵף בֵּינֵינוּ. כְּמִתּוֹך הַסְכָּמָה אֲנַחְנוּ מַרְשׁוֹת לְרֵיחַ הָאוֹבְלִיפְיֶחָה לְהָפִיחַ בָּנוּ שִׂמְחָה